ריביות אפס - סכנה לכלכלת השוק

בפרפרזה על אמירתו המפורסמת של וינסטון צ'רצ'יל, "הדמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר למעט כל האחרות שנוסו", אפשר גם לומר כי כלכלת השוק החופשי היא השיטה הכלכלית הגרועה ביותר למעט כל השיטות האחרות המוכרות לנו. יש לה את מגרעותיה, אבל גם יתרונות רבים.

באחרונה הודיע נגיד בנק ישראל כי הריבית במשק, שהיא כיום 0.25%, לא צפויה לעלות בעתיד הנראה לעין. ההודעה באה על רקע השינוי בסביבה המוניטרית הגלובלית. היא ניתנה באותו יום שבו הודיע הבנק הפדרלי האמריקאי על הורדת הריבית בארה"ב – במה שמסתמן כצעד ראשון במחזור חדש של הרחבה מוניטרית. בניגוד ללפני שנה, כשבנקים מרכזיים רבים בעולם היו בתהליך של העלאות ריבית, לאחרונה עצרו כולם ועברו או לעמדת המתנה, או, כמו במקרה של הבנק האמריקאי, כבר החלו בתהליך הורדת ריביות.

אחרי המשבר הפיננסי הגלובלי של 2008, היתה תקופה שבה הריביות היו כבר נמוכות מאוד. אך, בשנים האחרונות, שבהן ראינו כבר ריביות גבוהות יותר בחלק מהמדינות, ובראשן ארה"ב, היתה כבר תקווה שייתכן שאנו כבר יוצאים מסביבת ריבית האפס הגלובלית.

כעת נראה כי אין זה מהמצב. כך למשל, התשואה-לפדיון שבה נסחרת איגרת-החוב הממשלתית הגרמנית ל-30 שנה ירדה לרמה של 0%. כלומר, אם תרכשו, או שקרן הפנסיה שלכם תרכוש, את האיגרת, התשואה שתזכו לה היא אפס (מדובר בתשואה נומינלית שאינה מתואמת לאינפלציה). איגרות החוב הממשלתיות הגרמניות לטווחי זמן קצרים יותר נסחרות בתשואות-לפדיון שליליות.

ריביות אפס (ושליליות, כפי שכבר יש בכמה מדינות) מהוות איום על כלכלת השוק החופשי. ריביות נמוכות עזרו להלחם במיתונים כלכליים ואיפשרו גלגול של חובות תוך דחיית יום-הדין של החזרת קרן ההלוואה. אך בטווח הארוך, נשלם על כך מחיר.

הריביות האפסיות תפגענה, בסופו של דבר, בחוסכים ובמקבלי הפנסיות. ייתכן שיהיה שם משבר גדול. הריביות הנמוכות מעודדות גם אי-שיוויון כלכלי. הן עוזרות לאלו שיש בידם נכסים פיננסיים, ששוויים עולה עם הורדת הריבית, ופוגעות באלו שמחזיקים רק בפקדונות בנקאיים.

אינני בין אלו הטוענים כי אי-שיוויון כלכלי הנו כשלעצמו בעיה מוסרית (אני מאמין כי יש ערך מוסרי בכך שלכולם יהיה מספיק, אבל לא בהכרח אותו הדבר). אבל אי-שיוויון בהחלט מוביל לפחות סולידריות חברתית, ובמקרים מסוימים, אפילו לאי-יציבות חברתית ופוליטית, שאינם רצויים. סביבת הריבית הנמוכה מגדילה את אי-השיוויון לא רק בין הפרטים, אל גם בין החברות העסקיות – כשחברות גדולות שלהן יש גישה קלה יותר לשוקי ההון נהנות באופן לא פרופורציונלי מסביבת הריבית הנמוכה.

לאור הניסיון מהשנים האחרונות, נראה כי אין בכוחה של המדיניות המוניטרית (שליטה בריבית, הרחבה כמותית, וכדומה) לבדה להביא לצמיחה כלכלית גלובלית בת קיימא. למרות שהורדת ריבית מטרתה עידוד הצריכה וההשקעות, ייתכן כי כשהריבית מגיעה לרמות אפסיות ואף שליליות היא למעשה פועלת באופן הפוך, כמדכאת של פעילויות כלכליות.

על רקע זה, למשל, הלחץ שמפעיל נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על הבנק המרכזי כדי שזה יוריד ריבית, לוקה בראייה קצרת-טווח. ייתכן שהורדת הריבית תעזור בטווח הקצר, אך היא רק מחמירה את הבעיה הגדולה יותר – המשך התבוססתנו בסביבת הריבית האפסית. עדיף שהנשיא טראמפ ישקיע את זמנו בחשיבה על רפורמות כלכליות תומכות צמיחה.

האתגר של יציאה מהסביבה הכלכלית הנוכחית נופל עתה על הממשלות, ולא על הבנקים המרכזיים שניסו ולא הצליחו. זהו תפקידן. וכן, זה ידרוש מהן ראייה ארוכת טווח. ממשלות צריכות לבצע רפורמות משמעותיות שיסירו חסמים, יגבירו את התחרות – כדי לשחרר את הצמיחה. הן צריכות גם לבחון את תפקידן בביצוע ועידוד השקעות. רק כך נוכל לצאת מסביבת הריבית האפסית ההרסנית מבחינה כלכלית וחברתית.

ערן פלג, מנהל השקעות ראשי

Published in The Marker on September 7th 2018

פורסם בדה מרקר ב 7 לספטמבר 2018

לקריאת המאמר באתר דה מרקר לחצו כאן.