Search
  • Clarity Capital

להתעשת לפני ששוקעים בדפלציה


Reuters/Ronen Zvulun

מדד המחירים לצרכן ירד במפתיע בחודש מאי. מרבית הכלכלנים ציפו שיעלה מעט. המדד ירד ב-0.3% לעומת אפריל. בעקבות הירידה במדד, האינפלציה בפועל ב-12 החודשים האחרונים הנה כעת (1.6%-). למעשה, לאחר שבחודש מרץ ירדה לאפס, כבר באפריל נרשם קצב שלילי של (0.6%-) -- מגמה שנראה שהולכת ומעמיקה. אינפלציה שלילית. קוראים לזה דפלציה, וזה ההיפך מאינפלציה. לאור ריבוי ההתרחשויות והאירועים בתקופה האחרונה, נראה כי העובדה שאנו גולשים לעולם דפלציוני עברה מתחת לרדאר.


יש שיברכו על ירידות מחירי מוצרים ושירותים. הדבר יכול בהחלט לעזור למשפחות הנאבקות כיום, בעידן משבר הקורונה, להחזיק את הראש מעל המים. אך העניין מורכב יותר. בתקופה האחרונה, הפכנו למומחים לתסמינים: הבעיה בדפלציה היא שהיא תסמין לכלכלה חולה. היא סימן לכך שיש עודף היצע של מוצרים -- בדרך כלל כי הביקוש אליהם הוא נמוך. ירידה בביקושים יכולה להביא לצמצום בייצור, מה שעלול לגרום לאבטלה, שבעקבותיה יש ירידה נוספת בביקוש. כמו כן, תופעה של ירידת מחירים מביאה, בפני עצמה, לדיכוי של צריכה והשקעות. כיוון שהמחירים יורדים, הרי שבאותו כסף יהיה ניתן לקנות יותר ויותר – דבר העלול להביא לדחיית צריכה (באותו כסף, אקנה מחר יותר ממה שאוכל לקנות היום, ולכן אחכה עם הרכישה). בקיצור, כתופעה מקרו-כלכלית, דפלציה היא תופעה בלתי-רצויה, שלילית. שלא במקרה, נקבע בחוק בנק ישראל כי תחום יציבות המחירים אליה צריך לכוון הבנק הוא יעד אינלפציה שנתי של 1 עד 3 אחוזים. כלומר, על הבנק לדאוג שתהיה אינפלציה חיובית מתונה. הנסיון הכלכלי הגלובלי מלמד כי זוהי רמה 'בריאה' של אינפלציה.


מזה שנים שבנק ישראל מתקשה לעמוד ביעד שהוצב לו. בארבע השנים האחרונות, לדוגמא, היתה רמת האינפלציה גבוהה מ-1 אחוז רק כרבע מהזמן. אך, אינפלציה אפסית, כמו זו שחווינו בשנים האחרונות, היא דבר אחד, בעוד צלילה מובהקת לתחום הדפלציוני היא כבר סיפור אחר, חמור בהרבה. הצרות הכלכליות שאנו חווים כרגע מאפיינות את כל העולם והדפלציה הנה מנת חלקן של חלק הולך וגדל של המדינות, במיוחד בקרב הכלכלות המפותחות. כמו כן, קיימת בהחלט תחושה כי המדיניות המוניטרית המרחיבה (ריבית אפסית, וכו') הגיעה אולי לקצה גבול היכולת ואיבדה מהאפקטיביות שלה. על כן, נדרשת כאן חשיבה יצירתית, משותפת של קובעי המדיניות הכלכלית בישראל, של משרד האוצר, האמון על המדיניות הפיסקלית, ובנק ישראל, האחראי על המדיניות המוניטרית, כדי לבחון מחדש את הכלים העומדים לרשותם וכיצד ניתן להפעילם באופן אפקטיבי לפני שאנו שוקעים באופן פרמננטי בביצה דפלציונית. כפי שנראה, מה שנעשה עד היום, אינו מספק.



ערן פלג, מנהל השקעות ראשי